054-6673370 meirtavori@gmail.com

שחזור של השיחה בין המטפל למטופל שלו:

מטפל: מה קרה בבית הספר שגרם לך להיות חולה?

מטופל: אני לא יודע.

מטפל: מה המורה שלך עושה?

מטופל: [עשוי לענות כל דבר]

מטפל: מה אתה עושה?

מטופל: [מספר מה הוא עושה בבית הספר]

מטפל: אתה אומר שאתה מתחיל להרגיש לא טוב בבית הספר. מה אכלת לארוחת בוקר?

מטופל: מה שאני אוכל בדרך כלל.

מטפל: אני אקח אותך בחזרה לזמן שבו התעוררת באותו בוקר, ואחר כך אדריך אותך לאורך כל היום, כדי שתראה מה הוא הדבר אשר גרם לך להרגיש לא טוב. אתה ישן במיטתך ואתה בבוקר שבו הרגשת חולה בבית הספר. אתה מתעורר לבד או שמישהו מעיר אותך?

מטופל: [עונה]

מטפל: עכשיו אתה מתלבש לבית הספר. מישהו עוזר לך?

מטופל: כן. אימא.

מטפל: ואיך אתה מרגיש כשהיא עוזרת לך?

מטופל: [עונה]

מטפל: בסדר, עכשיו אתה לבוש. מה אתה עושה עכשיו?

מטופל: [עונה]

מטפל: בסדר, אתה אוכל ארוחת בוקר. באיזה חדר אתה נמצא?

מטופל: [עונה]

מטפל: אתה אוכל במטבח. כולם אוכלים אתך?

מטופל: [עונה]

מטפל: מה אתה אוכל הבוקר?

מטופל: [עונה]

(הערה: לפי תשובותיו של המטופל, אפשר בדרך כלל לדעת האם הוא חווה פרקון או פשוט נזכר. אם עושה רושם שהוא רק נזכר, על המטפל להוסיף לגרות ולהמריץ את זכרונו.)

מטפל: אני לא רוצה שתזכור. אני רוצה שתהיה שם. יושב לאכול ארוחת בוקר, באותו בוקר ממש. כאשר אקיש באצבעות שלי [המטפל יכול להשתמש בשיטה זו או בשיטה דומה] … כאשר אקיש באצבעות שלי, אתה תשב לאכול ארוחת בוקר וזה יהיה באותו יום ואתה תחווה מחדש הכול – בדיוק כפי שקרה באותו הבקר… [מקיש באצבעות] עכשיו אתה ילד קטן ואתה יושב שם. מה אתה אוכל לארוחת בוקר?

(הערה: בשלב זה המטופל בדרך כלל יוכל לחוות מחדש את כל ארוחת הבוקר ואת יתר אירועי היום. מפני שחוויה מחדש זו ידועה כפרקון, היא נבדל מהיזכרות. לאחר שהמטופל חווה כמחצית מארוחת הבוקר, המטפל ממשיך בתשאול)

מטפל: האם אימא או מישהו אחר אמר לך משהו הבוקר שהטריד אותך?

מטופל: [עונה]

(הערה: ההנחה היא, כמובן, שהמטפל יונחה בידי כל תשובה שהוא מקבל. במקרה הזה, מתשובותיו של המטופל עולה שעד כה אף אחד לא אמר לו שום דבר מטריד)

מטפל: עכשיו סיימת לאכול ואתה מתכונן לצאת לבית הספר. אילו בגדים אתה לובש?

מטופל: קר בחוץ. אני צריך ללבוש מעיל.

מטפל: בסדר, לבשת מעיל. אתה עומד לצאת החוצה. הכול בסדר?

מטופל: כן. אימא שלי מנשקת אותי ואומרת לי להיזהר. עכשיו אני מספיק גדול כדי ללכת לבית הספר לבד.

מטפל: אתה שמח?

מטופל: כן – ואני מרגיש טוב. חוץ מזה שאני קצת פוחד.

מטפל: פוחד? פוחד ממה?

מטופל: הכלב הגדול שגר בהמשך הרחוב. הוא לא אוהב אותי. הוא תמיד נובח עלי. ואני חייב לעבור ליד הבית שלו. אבל אימא אמרה לי לא לדאוג, מפני שהוא תמיד קשור בחצר.

מטפל: אז הכול בסדר. עכשיו אתה חוצה את הרחוב.

מטופל: אני מתחיל לפחד מאוד. הבוקר הכלב לא קשור. הוא על המדרכה ואני צריך לעבור על פניו. אני לא רוצה. אני אעבור מהצד השני. אה! הוא רואה אותי. הוא מתחיל לנבוח. הוא רודף אחרי. כדאי שאני ארוץ. הוא יתפוס אותי! הוא ינשך אותי!

(הערה: בשלב זה, המטופל במקרה האמיתי נאחז בהלה. המטפל נאלץ להרגיע את המטופל, אשר החל לצעוק "אימא! אימא! תעזרי לי – בבקשה, אדוני, תעזור לי – הכלב רודף אחרי." בסופו של דבר המטופל נרגע והמשיך לבכות.)

מטופל: תוכל לקחת אותי לבית הספר, אדוני? בבקשה! אל תגיד לאימא שלי. אה, תודה, תודה!

מטפל: [שם קץ לפרקון וכעת עובר לזיכרון] … האם הכלב נשך אותך?

מטופל: לא, לא באמת. אבל חשבתי שהוא עומד לנשוך אותי. האיש הציל אותי. הוא היה איש נחמד מאוד. הוא לקח אותי לבית הספר ושום דבר לא קרה. הוא לא סיפר לאימא שלי.

מטפל: [מחזיר את המטופל לפרקון] עכשיו אתה בבית הספר. אתה עדיין פוחד?

מטופל: לא. אני בסדר עכשיו. רק קצת לחוץ.

מטפל: מה מלחיץ אותך?

מטופל: אני צריך לחזור הביתה לארוחת צהריים, ואולי אני אראה את הכלב – ואני צריך לחזור לבית הספר. ואחר הצהריים אני צריך לחזור שוב הביתה. זה כבר שלוש פעמים נוספות ואני – אני מתחיל להרגיש לא טוב. יש לי כאב חזק בראש. הראש שלי כואב. יש לי כאב ראש. וואו, זו הפעם הראשונה בחיים שהראש שלי כואב ככה.

(הערה: במקרה הזה, המטפל הצליח לגלות שהמיגרנה אשר החלה באותו היום בבית הספר הייתה הסימן המבשר לכל כאבי הראש הבאים. הוא הצליח להשוות בין כאב הראש הראשון לכאבי הראש המאוחרים, ולגלות כי האירוע עם הכלב הביא ליצירת דפוס התנהגות. נוכח כל פחד מכל סוג, המטופל – ברמת מודעות הנמצאת מתחת לסף ההכרה – חווה מחדש את האירוע המפחיד, והמיגרנה הופיעה בשנית. מעניין לציין כיצד המטפל התמודד עם הסיטואציה בזמן שהמטופל עדיין שרוי במצב הטראנס)

מטפל: טוב, ג'ו, אתה יודע איזה מוח מבריק יש לך, כאשר אתה יכול לזכור דבר כזה ולחוות אותו מחדש. אתה יכול להבין עכשיו מה גרם לכאב הראש הראשון?

מטופל: אתה מתכוון לכך שזה בגלל שהכלב רדף אחרי?

מטפל: כן, אבל זה לא פשוט עד כדי כך. זוכר שהיית בבית הספר, שדאגת לגבי החזרה הביתה לצהריים, ואז החזרה לבית הספר ואז שוב הביתה?

מטופל: כן. וואו, זה ממש הפחיד אותי.

מטפל: טוב, היית ילד קטן המנסה להימלט מסיטואציה לא נעימה, מפני שהיה עליך לחלוף על פני הכלב הזה כמה פעמים ביום אחד. ולא מצאת שום דרך מילוט – ולכן הטבע בא לעזרתך עם מנגנון הגנה. אם היית חולה, לא היה עליך לעבור על פני הכלב שוב. זה לא היה נחוץ. הטבע עשה זאת עבורך והראה לך שבאמצעות מחלה תוכל להתחמק מהכלב. וכך התחיל כאב הראש הראשון.

מטופל: כן, אני משער שזה נכון. אבל מה לגבי שאר כאבי הראש שלי? לא תמיד הייתי צריך לחלוף על פני הכלב, ועדיין היו לי כאבי ראש. מה לגביהם?

מטפל: ובכן, הטבע מציב מנגנוני הגנה מוזרים. כאשר גילית שאתה יכול להתחמק ממצב לא נעים באמצעות מחלה, נוצר דפוס התנהגות. מאותה נקודה ואילך, בכל פעם שחווית מצב לא נעים, נלווה אליו כאב ראש. הבה נבדוק אם זה נכון. כאשר אני אקיש באצבעות שלי אתה תזכור את כאב הראש השני שחווית – היכן היית, איך זה קרה – וכל פרט אחר. עכשיו תקשיב לאצבעות שלי… [מקיש באצבעות] עכשיו, היכן אתה בפעם השנייה הזאת?

מטופל: משחק בייסבול עם הילדים. הארי חובט, אבל זה התור שלי.

מטפל: אז למה אתה לא חובט?

מטופל: הוא אומר שזה התור שלו, אבל הוא טועה. זה התור שלי.

מטפל: למה אתה לא אומר לו?

מטופל: אם אני אגיד משהו, שוב נתחיל לריב, והוא גדול יותר ממני. אבל זה התור שלי. זה לא הוגן. אני מתחיל להרגיש חולה. מתחיל להיות לי כאב ראש.

מטפל: אני אקיש באצבעות שלי וכאב הראש ייעלם… [מקיש באצבעות] מה אתה אומר, ג'ו, אתה רואה איך עובדים דפוסי התנהגות? בפעם השנייה הזאת גם פחדת, לא יכולת לחשוב על דרך מילוט, אז הטבע נתן לך כאב ראש, כך שתוכל להימנע מהסיטואציה הלא נעימה.

מטופל: זה באמת נראה ככה. אבל מה אפשר לעשות בנדון?

מטפל: ובכן, עכשיו אתה אדם בוגר, וכבר אין לך ממה לפחד, נכון?

מטופל: לא נראה לי.

מטפל: כל מה שעליך לעשות הוא להחליט שכאשר מתקרב משבר רגשי, אתה תתמודד עמו בכנות. תתמודד עם הסיטואציה, וכך מעכשיו והלאה לא תיאלץ לברוח לכאבי הראש. אתה חושב שאתה יכול לעשות זאת?

מטופל: אני יכול לנסות.

מטפל: זה לא מספיק. אתה חייב להצליח. עכשיו, אני אבחן אותך כדי לבדוק האם אתה יכול להתמודד עם משבר רגשי. זה מה שאני אעשה. אני אצור עבורך סיטואציה רגשית, ונראה אם ביכולתך להתמודד עמה. אתה מסכים?

מטופל: אם אתה חושב שזה יעזור.

מטפל: בוא נבדוק. מפני שאם תוכל להתמודד עם הפחד הזה, תוכל להתמודד עם כל הפחדים. אתה ילד קטן בכיתה א'. בן כמה אתה, ג'ו?

מטופל: שש.

מטפל: אתה מכיר ילד בשם הארי?

מטופל: כן, ואני לא מחבב אותו. הוא גדול יותר ממני.

מטפל: ובכן, הוא מדבר אתך. יש לו אסימון משחק על הכתף והוא מתריס בפניך שתפיל אותו. הוא אומר שהוא ירביץ לך אם תפיל אותו. אתה יכול לעשות אחד מהשניים – לפתח כאב ראש או לקבל מכות. מה אתה מעדיף? [הערה : מדובר במנהג ישן שהיה נהוג בקרב ילדים]

מטופל: אני מעדיף לקבל מכות. אני אפיל את אסימון המשחק מהכתף שלו.

מטפל: קדימה.

מטופל: [זז כאילו שהוא מבצע את הפעולה]

מטפל: ואתה רואה, שום דבר לא קורה! אתה לא חווה את כאב ראש, והוא לא מרביץ לך. ככה זה עם רוב הבעיות. הן דמיוניות ותו לא. אם אתה מתמודד עמן, הן לא מתגשמות. לא קורה דבר. אם תזכור את הלקח הזה, קרוב לוודאי שתוכל להתמודד עם כל בעיה שתצוץ. אתה מבין אותי?

מטופל: ומה אם אני אחטוף מכות?

מטפל: רגע אחד, ג'ו. אני לא מבקש ממך לחפש צרות. אם תשחק באש, בסופו של דבר תקבל כוויה. הרעיון הוא שרוב הבעיות הן בעיות שוליות. אתה יכול להתמודד עמן מבלי לדאוג לגביהן. היום, כאשר נכנסת למשרד שלי, היה לך כאב ראש נוראי, נכון?

מטופל: כן, איום ונורא.

מטפל: הבה נבדוק מה גרם לו. יש משהו בבית או בעבודה שמטריד אותך?

מטופל: אפשר לומר. מחר מגיעים העירה כמה לקוחות, ואחד מהם מצפה שאקח אותו לסיבוב בעיר. יש לי בבית תינוק חולה, ואני לא רוצה לצאת איתו.

מטפל: ואתה מקבל כאב ראש רק מהמחשבה על כך.

מטופל: כן. נדמה כאילו שאין דרך מילוט.

מטפל: אבל יש. האם עלה בדעתך שאתה יכול לספר ללקוח על הילד החולה שלך ותבקש לבטל את הפגישה הפעם?

מטופל: הוא לקוח חשוב מאוד. ייתכן שנאבד אותו.

מטפל: ובכן, עד כמה אתה חושב שתצליח לשמור עליו, אם תהיה חולה מכדי לפגוש אותו? האם לא עדיף להתמודד עמו ולספר לו את האמת, ולהיות חופשי מכאב ראש, מאשר להיות אומלל כפי שהיית שנכנסת למשרד שלי?

מטופל: כן, אני מניח שאתה צודק. לפי איך שהעניינים היו מתפתחים, קרוב לוודאי שבכל מקרה הייתי חולה מכדי ללכת לעבודה מחר.

מטפל: איך אתה מרגיש עכשיו?

מטופל: נפלא. אני מתחיל להבין מדוע אני סובל מכאבי הראש האלה, ומעתה ואילך אני חושב שאצליח למנוע אותם.

מטפל: זה מה שרציתי לשמוע ממך. כל זמן שתתמודד עם הבעיות הרגשיות שלך בכנות, אתה תהיה חופשי מכאבי ראש. עכשיו, כאשר אקיש באצבעות שלי, אתה תפקח את העיניים ותרגיש טוב יותר מכפי שהרגשת מזה שבועות, חודשים, שנים. כאשר אתה חווה הרגשה נפלאה כזאת, מכף רגל ועד ראש, כמו שאתה חווה עכשיו, זה אומר שאתה מוכן לצאת מהמצב החלומי הזה. תקשיב לאצבעות… [נוקש באצבעות] איך אתה מרגיש?

מטופל: נפלא. כאילו שישנתי ובדיוק התעוררתי, אבל בעצם לא ישנתי, כי שמעתי כל מילה שאמרת.

מטפל: ובכן, אם אתה ערני כמו שאתה אומר, בוודאי תוכל לספר לי הכול על כאבי הראש שלך ומה גרם להם. נכון?

(הערה: בשלב זה, המטפל סקר יחד עם המטופל את כל המידע שהתגלה בהיפנו-אנליזה. על ידי הבאת המידע לתשומת לבו המודעת של המטופל, הוא חיסן את המטופל מפני חזרה של המיגרנות. למרות שההיפנו-אנליזה הזאת נערכה לפני שנים רבות, המטופל מעולם לא חווה שוב כאבי ראש)

דייב אלמן היפנותרפיה

לפרטים על  לקורס הקרוב לחץ כאן