אבריאקציה פאסיבית, הוא מונח חדש שנחשף לראשונה במאמר הזה, מתאר ווריאציה פאסיבית של אבריאקציה בה המטופל חוסם הצפה של זכרונות, דמיון, רגשות ותחושות שאינן מקושרות לפגיעה ממנה הוא רוצה להחלים.
מהי אבריאקציה?
אבריאקציה הוא מושג בפסיכולוגיה שיצר זיגמונד פרויד בשנת 1893, המשמעות של אבריאקציה היא התפרצות רגשות ספונטנית של של אירוע טראומתי שנחקק בתת מודע והודחק או של תתי-אפינות (Sub-Modalities – מחשבות, רגשות ותחושות) מקושרים לאירוע המודחק באופן אסוציאטיבי.
במצב בו הקלט החושי לא מסיח את הדעת, המיקוד ההכרתי פונה פנימה ומציף אל המודע תכנים מודחקים. הסחות הדעת מונעות מיקוד על רגשות ותחושות מודחקים שקשורים אסוציאטיבית לאירועים מהעבר, המודע משמש סוג של "הגנה" שחוסמת את החוויה המודחקת התפרצות רגשית בזמן שמיקוד האדם עוסק בפעילות שדורשת מיקוד חושי על מה שמתרחש, קבלת החלטות, ופעולות. על כן הרגשות מודחקים באופן לא-מודע, הם מתווים קווי אישיות כעבור זמן כאשר הם נחקקים כחלק מההשפעות היוצרות את הגדרת ה"אני" של הפגוע, ויוצרים אווירה לא-מודעת לשיח הפנימי. רגשות מודחקים מתמרנים את האדם בצורה פאסיבית-אגרסיבית ומניפולטיבית.
כאשר אירוע טראומתי נחקק בזכרון הוא יוצר רגש אגרסיבי פאסיבי שמופנה פנימה ומתאפיין בפגיעה של האדם בעצמו ואו רגש אגרסיבי אקטיבי שפונה החוצה ופוגע בסביבה. חלוקת האגרסיביות בין הפנים והחוץ מקבלת ברוב המקרים צד דומיננטי שהוא הפאסיבי או האקטיבי. ישנם אנשים שפוגעים בעצמם יותר ויש כאלו שפוגעים בסביב יותר בסביבתם.
רגשות כמו עצב, לחץ, שנאה עצמית, דכאון, התמכרות או חרדות מאפיינים אגרסיביות שמופנה פנימה. כעסנות, נטירת טינה ונטיות אלימות מאפיינים אגרסיביות המופנה החוצה. ניתן לראות בבירור על פי מחקרים שנעשו בתחום ההפרעה הדו-קוטבית נטיה גברית למאניה לעומת נטיה נשית לדפרסיה. בזמן ההיפו-מאניה האדם מבטא את עצמו ומתייחס לסובב אותו בהפגנתיות ניכרת, כאשר המאניה מקבלת אופי שלילי האדם הופך לכועס, כך שאלימות ומיניות מופגנות באופן מוחצן ולא מודע. הדפרסיה מופנה פנימה ויכולה להוביל במקרים החמורים לפגיעה עצמית והתאבדות. על פי תוצאות המחקרים וניסיון החיים ניתן לזהות בבירור נטיה נשית להשלכת גורם הסבל על הסביבה בעוד הנטיה הנשית היא השלכת גורם הסבל על העצמי.
אם יש עומס רגשי מודחק שמציף את הלא-מודע ונחסם על ידי המודע נוצר תהליך סטטי ששומר על ההדחקה. האבריאקציה תתרחש כשהמטופל נכנס למצב טראנס במהלך טיפול NLP, דמיון מודרך, מדיטציה מונחית, פראנה יאמה, או בהיפנוזה כאשר גלי המוח יורדים לאלפא ותטא. בשיחה עם פסיכולוג האבריאקציה יכולה לעלות על ידי שיחה חופשית אסוציאטיבית, אך היא תהיה מעורבת ברוב המקרים בין זכרונות לבין דמיון שמונחה על ידי הרגשות המודחקים בצורה הפאסיבית או האקטיבית המאפיינת את מבנה האישיות של המטופל. ישנם מקרים בהם טיקים (תנועות לא רצוניות) לפני השינה מהווים אבריאקציה מתונה בה תחושות מקושרות אסוציאטיבית לרגשות לא-מודעים שנגרמים לרוב מלחץ שיגרתי שרוב האנשים חווים ממהלך החיים המודרני, עולים כתנועות בלתי רצוניות במהלך ההירדמות.
אבחון אבריאקציה על ידי מטפל הוא כלי עזר חשוב, האבריאקציה מנחה את המטפל אל הבעיה המדויקת שבה יש לטפל, ההתפרצות הרגשית מקושרת ומובילה לזכרונות טראומתיים אל תתי-אפינות (Sub-Modalities) רגשות ותחושות מקושרים.
במהלך מאמר זה נכנה את האבריאקציה הקלאסית ע"פ פרויד כאבריאקציה אקטיבית.
איך מאבחנים אבריאקציה פאסיבית כשהיא מתרחשת?
אבריאקיציה פאסיבית מתבטאת בחסימת נגישות לזיכרונות או לדמיון במצב טראנס עמוק. הדמיות ויזואליות, תחשתיות ואו זיכרונות שלא נוגעים אסוציאטיבית לרגשות המודחקים שקשורים לאירוע הטראומתי ונחסמים בתחום ההכרתי הלא-מודע. כאשר האדם נמצא בהעמקה מספקת אל תןך הטראנס, התחום הלא-מודע דומיננטי. במקרים מסוימים גוון הקול הופך להיות רך יותר, תחושת הזמן משתנה, תחושת הגוף יכולה להתפוגגת והשיח הפנימי המודע הופך למתון יותר, כך שרמת הקשב עולה.
אדון במקרה שכיח בזמן טיפול בו נערכת חסימה שמוכתבת על ידי הרצון המודע של המטופל. הרצון המודע מנותב באופן מניפולטיבי על ידי מנגנון ההדחקה שמציב סימן אזהרה ורגש של פחד עד אימה ומונע את התהליך המחשבתי של הצפת הזכרון והעלאה של רגשות ותחושות מקושרים. הפחד מכתיב באופן מניפולטיבי הימנעות מהחוויה הטראומתית וחוסם כתוצר משני את אפשרות המטפל להעמקת הטראנס. התוצר של הפחד יתבטא באופן יום-יומי בחיי המטופל כקושי להיות במצב רגוע, מרוכז בדבר אחד ויכול לפגוע במחזורי העירות והשינה, כל הפעולות האלו דורשות צניחה של הגל המוחי אל תדרים בתחום האלפא והתטא וכאשר צניחת התדרים נחסמת המחזוריות הטבעית של הגוף נפגמת, הדבר מתבטא בשינויים הורמונליים במערכת האנדוקרינית ומבחינה נוירולוגית אך מושפעים ראשית מתהליכים נפשיים ומודעים.
אם אין חסימה מודעת של העמקת הטראנס החסימות נוצרות באופן לא-מודע, זוהי אבריאקציה פאסיבית שמתרחשת כאשר הראפור בנוי כהלכה, המטופל ניגש לטיפול בהחלטיות, בנחישות, עם הרגשת אמון בתהליך הטיפול ובמטפל. המטופל ניגש ברצון מודע ואומץ להתמודדות עם פחדים פנימיים מפני מה שימצא בתוך עצמו.
אפשרויות הטיפול באבריאקציה פאסיבית
האבריאקציה הפאסיבית דומה לאבריאקציה אקטיבית בכך שתת המודע של המטופל מנחה את המטפל אל עבר מקור הבעיה. האבריאקציה הפאסיבית מנחה את המטפל על דרך השלילה, כלומר היא שוללת כיווני חקירה מוטעים, הלא-מודע מעודד כיווני חקירה והעמקה שמתקשרים אסוציאטיבית לזכרון הטראומתי, לרגשות ולתחושות המודחקים או לזכרונות ודמיונות מקושרים אסוציאטיבית אל הסיטואציה הטראומתית.
הרצון המודע להימנע מהחוויה יוצר הדחקה, אך כאשר הרצון של המטופל הופך כיוון לעבר התמודדות מתפרשת באופן לא-מודע סוגסטיה שמתמרנת את הלא-מודע להעלות את ההדחקה אל המודע. זהו הליך מחשבתי הפוך מההדחקה, הסוגסטיה נותנת דחף לתהליך טיפולי וחשיפה, החשיפה יכולה להתממש באופן ישיר כאבריאקציה אקטיבית או באופן עקיף כאבריאקציה פאסיבית. האבריאקציה הפאסיבית נפוצה יותר, ומאפיינת לרוב מטופלים אצלם המאפיינים הרגשים והמחשבתיים של ההדחקה השתלבו כבר באופן יציב עם האישיות.
במהלך החיים הרגילים המטופל לא נלחם בצורה מודעת עם השפעתה הרגשית של הטראומה אלה מקבל אותה כחלק מהגדרת העצמי. מצב זה יוצר מבנה הכרתי יציב שממתן את הלחץ שנוצר מהרצון לשינוי התנהגותי בו רגשות מודחקים מתנגשים בקונפליקט פנימי עם הרצון המודע להיות בעל אישיות אחרת שאיננה מושפעת מהשפעותיו הרגשיות והמחשבתיות של הדחק.
במקרים בהם האישיות כבר עוצבה והשתלבה עם מאפייני הדחק, הרצון המודע מקבל את שינויי האישיות שנוצרו באופן מודע או לא מודע. הם נשארים כמו צלקת מתחת לפני השטח. אישיות שעוצבה ממאפייני הדחק בשילוב עם הרצון לטיפול בהרגשות הרעות שעומדות מחדש בפני השיפוט המודע, יגרמו בזמן הטיפול לאבריאקציה פאסיבית כי הכאב שנגרם מאותה סיטואציה עדיין שמור ומקושר באופן לא-מודע למאפייני הדחק שצריך לפתור, עדיין אותו מקום פנימי מעורר את הצורך ברפואה וזאת לרוב הסיבה שאותו אדם הגיע לטיפול מלכתחילה.
הסוגסטיה שהראפור (יחס מטפל-מטופל) מתמיע באופן לא-מודע היא להפסיק את הסבל ולהגיע למצב מאוזן, כך שהלא-מודע של המטופל מנחה את המטפל להנחות אותו באופן לא-מודע.
מסקנות
ההבנה של קיום תופעת האבריאקציה הפאסיבית, צריכה לעורר את סימני השאלה הנכונים אצל המטפל, כשהוא מבין כי קיימת הנחיה סמויה של הלא-מודע של המטופל ששואף להגיע לשורש הפגיעה וחוסם נגישות של נתיבי חקירה לא רלבנטיים בהם המטפל יכול לנקוט בטעות.
המטפל צריך לשלול תחילה אפשרויות של חסימה כתוצאה מכך שהוא לא העמיק מספיק את הטראס, או שהמטופל לא רוצה לטפל בבעיה או לחשוף את הדחק באופן מודע. צריך לשלול את האפשרות לפחד לא מודע מחשיפה, חוסר ראפור, פחד מאיבוד שליטה או מחשבה אנליטית דומיננטית שחוסמת את העמקת הטראנס. כל אלו מצביעים על חסימות שמונעות המשך רצוי של הטיפול, חסימות שצריך להתגבר עליהן על מנת להגיע לתוצאות. לאחר שלילת האפשרויות הנזכרות, המטפל מבין כי מתקיימת תופעה של אבריאקציה פאסיבית ויכול להמנע משיפוט לא נכון של אופי התגובה החוסמת של המטופל, ולהבין שהחסימות מנחות אותו אל עבר הפתרון, כך המטפל יכול להגיע לתוצאות אפקטיביות יותר בטיפול.
אבריאקציה פאסיבית חוסמת את הנתיבים הלא רלבנטיים ומנחה באופן עקיף את המטפל אל שורש העניין כתוצאה מסוגסטיה שמתפרשת במודע ולא מודע – "צריך לפתור את הבעיה הנפשית".
A Case of the Jerks by Kaitlyn Syring, University Daily Kansan, February 28, 2008.
Van der Hart, O., & Brown, P. (1992). Abreaction re-evaluated. Dissociation,5(3), 127.
Robb, J. C., Young, L. T., Cooke, R. G., & Joffe, R. T. (1998). Gender differences in patients with bipolar disorder influence outcome in the medical outcomes survey (SF-20) subscale scores. Journal of Affective Disorders,49(3), 189-193.
תגובות אחרונות